<h1>כפתור ופרח לרבינו אשתורי הפרחי פ"ו</h1>
<h2>דף פט.</h2>
פרק אמר רבי עקיבא אמר ליה ההוא מרבנן לרב כהנא מי שמיע לך מאי הר סיני. אמר ליה הר שנעשו בו ניסים לישראל. הר ניסאי מבעי ליה. הר שנעשה סימן טוב לישראל וכו'. והיינו דאמר רבי יוסי בר' חנינא חמש שמות יש לו [וכו'], והכי אמרינן פרק שור שנגח ד' וה' (ב"ק ל"ח א') רבי יוחנן אמר מהכא הופיע מהר פארן, מפארן הופיע ממונן לישראל, כלומר מסיני כשנתן התורה לישראל התיר להם ממונם של אומות העולם. אבל לפי מה ששנינו בספרי פרשת וזאת הברכה (פ"ב) נראה דפארן לאו היינו הר סיני, דהכי אמרינן התם מארבע רוחות נגלה הקדוש ברוך הוא לישראל שנאמר (שם ל"ג ח') יי' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן. מניין אף רוח רביעית, שנאמר (חבקוק ג' ג') אלוה מתימן יבא, משמע דכל חד וחד רוח באפי נפשיה. וכן מסכת עבודה זרה פרק קמא (ב' ב') מאי בעי בשעיר ומאי בעי בפארן, למאי דגריס פארן ולא גריס תימן. ופארן יש לומר שהוא ארץ ישמעאל שכן כתיב (בראשית כ"א כ"א) ותשב במדבר פארן, וכן הוא תרגום ירושלמי (דברים ל"ג ב') הופיע מהר פארן מטורא דאיתגלי לבני ישמעאל. וזה הכריח לרש"י (ב"ק ל"ח א' ד"ה מפארן) לפרש, מפארן הופיע ממונן לישראל כשסבב והחזיר התורה על כל האומות ולא קבלוה, משמע דבפארן נגלה לאומות. ויש לומר דמדבר סיני הוא גדול ומצד זה נקרא סיני ומצד זה הר פארן ושאר שמותיו, ובצד פארן נגלה לישמעאל וכן תירצו בתוספות.
<h2>דף קטו.</h2>
סוף מסכת תענית (ל' ב') כל המתאבל על ירושלם זוכה ורואה בשמחתה, שנאמר (ישעיה ס"ו י') שמחו את ירושלם וגילו בה כל אוהביה. ומה שאנו נוהגין עם אחינו אנשי גאולתינו יושבי הארץ כאנשי סין, וחמת דמשק, צובה, מצרים ואסכנדריה לעלות לירושלם בחגים ובמועדים אינו אלא מפני עגמת נפש, רוצה לומר להרבות עגמת נפש. וכדרך שאמרו סוף פרק אלו קשרים (שבת קט"ו א') יום הכפורים שחל להיות בחול מפצעין באגוזים ומפרכין ברימונים מן המנחה ולמעלה מפני עגמת נפש. והר"ז (שבת שם) פירש מפני עגמת נפש שלא יהא טורח מוצאי יום הכפורים בקניבתו ותהי נפשו עגומה עליו, והראב"ד ז"ל מודה לו. ותמה וכי מתירין אנו לחול לעשות ביום הכפורים החמור, יום שכלו ענוי ותפלה וכלו לשם, ונחלקהו לעסק אכילה, ועוד שמנהג כל ישראל בכל מקום את אשר אפו אפו ואת אשר בשלו בשלו מערב יום הכפורים למוצאו כדרך שעושין ערבי שבתות לשבת. והתירו זה מן המנחה ולמעלה מפני שיום הכפורים הוא מכפר בסופו (שבועות י"ג א'), כענין שמטה שאינה משמטת אלא בסופה (ערכין כ"ב ב'), וכל עוד שהיום הולך להעריב הענוי יותר, ועם זה המעשה יותר ויותר, ולפום צערא אגרא. ומאי התירו, התקינו, וכמו שאמרו בעירובין (ס"א א') גבי מה שהתיר רבי וכו', וזכרנוהו בפרק עשירי. והרגילים בזה, גדי מקולס אינם עושים (עי' פסחים נ"ג א'), ובשר אינם מגביהים (עי' פסחים קט"ז ב'), וכל כונתם הלא לאלהים.
